ניהול לקוי – סיבות וטיפול – יצחק אדיג'ס
ספרו הקלאסי של פרופ' אדיג'ס מתאר את ארבעת טיפוסי המנהלים: P – יצרן התוצאות, A – האדמיניסטרטור, E – היזם ו-I – המתכלל החברתי. אדיג'ס מתאר קווים לדמותו של כל אחד מהטיפוסים, כולל במה הוא חזק, מה טעון שיפור בהתנהלותו הניהולית, ואיך כדאי להסתדר עם כל אחד מהטיפוסים. הוא גם מאפיין את מחזור חיי הארגון על פי הדומיננטיות של כל אחד מהטיפוסים בכל שלב. אדיג'ס מסכם בטענה שאף מנהל לא יכול להיות טוב בכל ארבעת הפרמטרים, ולכן הוא ממליץ על בניית צוותי ניהול שישלימו את החסרונות של כל אחד מהטיפוסים.
ג'ק – הדברים החשובים באמת – ג'ק וולש
האוטוביוגרפיה של ג'ק וולש מתארת את דרכו של מי שכנער היה אוסף כדורי גולף עבור המנהלים הבכירים במגרש העירוני, למשרה של מנכ"ל ג'נרל אלקטריק, התאגיד הגדול בעולם. לא עם כל המסקנות של ג'ק לגבי ניהול אני מסכים, אבל מה שהספר הזה נותן ובגדול, הוא שלושה דברים. הראשון הוא ההצצה לתוך הקרביים של ארגון גדול ודרכי ההתנהלות שלו. השני הוא "כרטיס טיסה" למוחו של מנכ"ל שבאמת חושב בגדול. והשלישי הוא ההשראה שנותן אדם שמסמן מטרה, ועושה הכל, אבל הכל, כדי להגיע אליה.
The Human Resource Champions – Dave Ulrich
מי שנמצא בגוף משאבי אנוש יותר משנה או שנתיים, חייב לקרוא את הספר הזה. בצורה ברורה, תוך שימוש בדוגמאות מארגונים בהם עבד, שוטח הגורו של משאבי-אנוש את תורתו. התיאוריה פשוטה לחלוטין, שני צירים – האחד של אנשים מול תהליכים, והשני, של טווח קצר מול טווח ארוך – יוצרים ארבע שטחות פעולה של גופי משאבי אנוש: המומחה האדמיניסטרטיבי, מומחה העובדים, סוכן השינוי והשותף האסטרטגי. אולריך מלווה את הספר בשלל כלים העוזרים לכל מנהל משאבי אנוש להתמקצע בתחום שאותו הוא בוחר לשפר. מילת אזהרה – אולריך שידרג את המודל שלו בתחילת שנות ה-2000, ומדבר כעת על חמישה תפקידים של משאבי-אנוש. לדעתי, המודל שמוצג בספר זה הינו אינטואיטיבי יותר ו-"עושה שכל" בצורה טובה יותר לרוב הקוראים.
שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד – סטיבן קובי
מה לא נאמר על הספר של קובי. אחד מהספרים שמיועדים לא רק למנהלים אלא גם לאנשים באשר הם. למען האמת, סטיבן קובי (והוא מודה על כך בעצמו) לא ממש ייצר משהו חדש. נושאים כמו win-win או מיקוד שליטה פנימי היו קיימים גם לפניו. אבל הוא עשה בהם סדר ובצורה מאד טובה. היפה בספר של קובי הוא שהוא מתאים לאנשים באשר הם. כשהוא מספר על הצלחות וטעויות שעשה בגידול ילדיו, הקורא מבין שאת העקרונות הארגוניים אפשר ליישם גם לארגון שנקרא משפחה. כשהוא מדבר על שני המישורים, של העבודה ושל המשפחה, מבין הקורא שלא מספיק לנצח באחד מהם.